1886
בשנת 1886 רכש פרנץ לורנץ אשר נמנה עם הטמפלרים שהתיישבו ביפו, מגרש בנווה צדק בסמוך לבית-שלוש. הוא בנה עליו בית מגורים ובית-קפה שנודע אז ועד היום בשם "קפה לורנץ".
המקום שימש כבית קפה וכמרכז תרבות לטמפלרים ולתושבי יפו ותל אביב כתואר בצבעוניות על-ידי ש"י עגנון בספרו "תמול שלשום".
1905
בשנת 1905 הורחב בית הקפה ונוספו לו אולם לאירועים, שהיה הגדול ביותר ביפו ובמה מקורה בחצר אשר שימשה להופעות תיאטרון ולקונצרטים.
1909-1910
בשנים 1909-1910 ערכו חובבי הבמה העברית ביפו הצגות תיאטרון ראשונות בעברית ב"קפה לורנץ" לתושבי יפו ותל-אביב ובחודש מאי 1910 נפתח גם ראינוע במתחם. הראינוע הראשון בתל אביב!!
1919-1948
בשנים 1919-1948 בתקופת המנדט הבריטי אירח "קפה לורנץ" אירועים רבים, כגון: חתונות, נשפים, כינוסים ואירועים חברתיים. בשנים הללו הושכר בית הקפה ואולם האירועים למסעדנים יהודיים, ביניהם מקסים רפפורט אשר שיפץ ועיצב מחדש את המקום בשנת 1940.
בפרסומים בעיתוני התקופה נכתב ש"קפה לורנץ" פתוח לכל הציבור באווירה בינלאומית. בין היתר התארחו בבית הקפה קצינים וחיילים בריטים.
1948
בשנת 1948, לאחר הקמת מדינת ישראל, ניתן המתחם לוועד למען החייל, שבנה בו בשנת 1951 מועדון לחיילים שנקרא "פינת החייל". במועדון היו מסעדה ואולם אירועים. בית-החייל, אשר נחשב כמועדון החיילים היפה בארץ, אירח את מיטב החתונות של התקופה.
1965
בשנת 1965, לאחר הקמתו של בית-חייל נוסף, הצטמצמה הפעילות במועדון עד לסגירתו המוחלטת בשנת 1975. לאחר מכן ננטש המבנה ועמד בפני סכנת קריסה, עת שוקם ושומר בשנת 2010 ע"י "מכון שכטר למדעי היהדות".
2012
בשנת 2012 נפתח המקום כמרכז לתרבות ולאומנות יהודית בשם "נווה שכטר".
לאורך השנה, מתקיימים ב"נווה שכטר" אירועי תרבות מגוונים, תוך שימת דגש על אמנות ויצירה, פילוסופיה והגות. המקום פותח את שעריו בפני אמנים צעירים החפצים במרחב לעשייה ולהצגת יצירותיהם ברוח המקום
צילומים באדיבות מכון שכטר
